מתוך מכתב שקיבלתי לאחרונה מבחורה בת 28, רופאה מתמחה:
זה פשוט לא פייר מה שהוא עושה לי. בא, מקסים, מחייך, מקפיץ לי את הלב והולך. עד הפעם הבאה שבמקרה אנחנו מתראים. ובכל פעם הוא כזה נחמד וכזה מנומס ומקסים ואדיב, ואלוהים- כמה שהוא חתיך. זה פשוט כואב היופי שלו.
לפעמים יש לנו שיחה זורמת, ולפעמים תקועה לגמרי כאילו אין שום נושא בעולם שמשותף לשנינו. לפי ההתנהגות שלו הוא לא רוצה להתחייב למערכת יחסים, אבל את המבטים שלו אי אפשר לפרש לשתי פנים.
אז מה בדיוק עובר לו בראש?
האם הוא סתם מנומס מאד ומתנהג איתי כמו שהוא היה נוהג עם כל אחד אחר, או שיש משמעות לדבר?
הוא כבר אמר לי פעם שהוא טיפוס שלא מדבר על רגשות. קשה לו להביע את עצמו רגשית, אבל מעולם עד עכשיו לא חוויתי כזה תסכול בניסיון להבין מה מרגיש או חושב משהו אחר.
תמיד אמרו לי שאני כזאת- שלא רואים עליה מה היא מרגישה. נכון, לבחורים היה אתגר רציני בלהוציא ממני את מה שהרגשתי כלפיהם, אבל מי שהצליח- תאמיני לי, בא על גמולו.
אז כן, הוצהר שאנחנו לא במערכת יחסים, ואנחנו מתראים על בסיס חברים בלבד, אבל זה משגע אותי, כי זו לא ידידות ניטראלית, אלא טעונה ביותר, והלוואי והוא פשוט היה אומר לי אפילו חצי ממה שעובר לו בראש, לפחות שאני אדע אם אני מריצה פנטזיות חסרות בסיס ושחר, או שאכן משהו שם מתרחש מתחת לפני השטח.
נכון, אני יודעת, אמרו לי כולם לזרום. לראות מה יקרה. לא לקחת את זה לשום מקום אלא פשוט לתת לדברים להתרחש מעצמם ואם משהו צריך לקרות- הוא יגיע.
אבל אותי זה מחרפן. תגידי, זה כזה גרוע לרצות לדעת מה יהיה? או פשוט יותר- למצוא מערכת יחסים ברורה יותר, מוצהרת יותר, מוחצנת יותר? כמו שאני אוהבת.
אבל מה לעשות שבנתיים זה לא קרה, ואני מוכנה לעבוד קשה עם הבחור הזה, אם רק אדע אם יש משהו שאני יכולה לעשות.
של תחשבי, אני בהחלט משחקת את המשחק שלי. גמרתי להיות קלה להשגה. מעכשיו מי שרוצה אותי צריך לעבוד. אז אחרי שאיתו אני זאת שיזמתי דברים, אני עכשיו רק מגיבה ליוזמה גברית- לפחות כשזה בהתחלה של מערכת יחסים.
רק שזה לא קל לי לשבת במבצר הטירה ולהמתין לאביר שיפרוץ פנימה. כי כמו שרמזת בשם של הספר שלך - "דרוש נסיך על סוס לבן", יש כאן שילוב של המתנה נשית קלאסית, עם יוזמה עצמאית מודרנית. הצורך באביר על סוס לבן, אך יצירת המודעה המודיעה לו על החיפוש הנשי אחריו.
ואני עדיין לא יכולה לשלב את היוזמה שלי, כי אין לי מושג אם יש בכלל מקום לשלב אותה בקשר המוזר עם החתיך המדובר.
אז אני מבולבלת ובעיקר מתוסכלת. רוצה שמישהו מהעתיד יבוא ויגיד לי איך ממשיך הסיפור, ומה קורה בסופו...
זה פשוט לא פייר מה שהוא עושה לי. בא, מקסים, מחייך, מקפיץ לי את הלב והולך. עד הפעם הבאה שבמקרה אנחנו מתראים. ובכל פעם הוא כזה נחמד וכזה מנומס ומקסים ואדיב, ואלוהים- כמה שהוא חתיך. זה פשוט כואב היופי שלו.
לפעמים יש לנו שיחה זורמת, ולפעמים תקועה לגמרי כאילו אין שום נושא בעולם שמשותף לשנינו. לפי ההתנהגות שלו הוא לא רוצה להתחייב למערכת יחסים, אבל את המבטים שלו אי אפשר לפרש לשתי פנים.
אז מה בדיוק עובר לו בראש?
האם הוא סתם מנומס מאד ומתנהג איתי כמו שהוא היה נוהג עם כל אחד אחר, או שיש משמעות לדבר?
הוא כבר אמר לי פעם שהוא טיפוס שלא מדבר על רגשות. קשה לו להביע את עצמו רגשית, אבל מעולם עד עכשיו לא חוויתי כזה תסכול בניסיון להבין מה מרגיש או חושב משהו אחר.
תמיד אמרו לי שאני כזאת- שלא רואים עליה מה היא מרגישה. נכון, לבחורים היה אתגר רציני בלהוציא ממני את מה שהרגשתי כלפיהם, אבל מי שהצליח- תאמיני לי, בא על גמולו.
אז כן, הוצהר שאנחנו לא במערכת יחסים, ואנחנו מתראים על בסיס חברים בלבד, אבל זה משגע אותי, כי זו לא ידידות ניטראלית, אלא טעונה ביותר, והלוואי והוא פשוט היה אומר לי אפילו חצי ממה שעובר לו בראש, לפחות שאני אדע אם אני מריצה פנטזיות חסרות בסיס ושחר, או שאכן משהו שם מתרחש מתחת לפני השטח.
נכון, אני יודעת, אמרו לי כולם לזרום. לראות מה יקרה. לא לקחת את זה לשום מקום אלא פשוט לתת לדברים להתרחש מעצמם ואם משהו צריך לקרות- הוא יגיע.
אבל אותי זה מחרפן. תגידי, זה כזה גרוע לרצות לדעת מה יהיה? או פשוט יותר- למצוא מערכת יחסים ברורה יותר, מוצהרת יותר, מוחצנת יותר? כמו שאני אוהבת.
אבל מה לעשות שבנתיים זה לא קרה, ואני מוכנה לעבוד קשה עם הבחור הזה, אם רק אדע אם יש משהו שאני יכולה לעשות.
של תחשבי, אני בהחלט משחקת את המשחק שלי. גמרתי להיות קלה להשגה. מעכשיו מי שרוצה אותי צריך לעבוד. אז אחרי שאיתו אני זאת שיזמתי דברים, אני עכשיו רק מגיבה ליוזמה גברית- לפחות כשזה בהתחלה של מערכת יחסים.
רק שזה לא קל לי לשבת במבצר הטירה ולהמתין לאביר שיפרוץ פנימה. כי כמו שרמזת בשם של הספר שלך - "דרוש נסיך על סוס לבן", יש כאן שילוב של המתנה נשית קלאסית, עם יוזמה עצמאית מודרנית. הצורך באביר על סוס לבן, אך יצירת המודעה המודיעה לו על החיפוש הנשי אחריו.
ואני עדיין לא יכולה לשלב את היוזמה שלי, כי אין לי מושג אם יש בכלל מקום לשלב אותה בקשר המוזר עם החתיך המדובר.
אז אני מבולבלת ובעיקר מתוסכלת. רוצה שמישהו מהעתיד יבוא ויגיד לי איך ממשיך הסיפור, ומה קורה בסופו...
הבלבול מאד מובן, וגם הפחד לאבד. אבל מנסיוני המקצועי אין צורך לחשוש. במצב כזה יש דפוס אותו אפשר לשנות. מאתר "אהבה מתעתעת".
השבמחק