רחלי, רציתי לשאול אותך מה דעתך על חיזור נשי? כלומר- האם אישה צריכה לחזר אחרי גבר ומתי?
אני אסביר את עצמי:
לפני כמה שבועות פגשתי בחור מהצפון. הייתי אחרי תקופה אפלה וממושכת של יאוש מזוגיות אפשרית, וכבר התחלתי להאמין שאני לעולם לא אתחתן ושלעולם לא יהיו לי נישואים מאושרים. שקלתי בשיא הרצינות ללכת לעשות ילד לבד.
כבר לא היה אכפת לי שלא תהיה אהבה בחיי. אמרתי לעצמי שלפחות יהיה לי את התינוק שאני כל כך רוצה,
ואני אפילו לא אחפש גבר מזדמן כדי לעשות איתו ילד, אני פשוט ילך לבנק הזרע.
אם כבר- אז עד הסוף.
זה מצחיק, כי זה נשמע כאילו אני כבר בת 45 ועוד רגע השעון הביולוגי שלי מפסיק לתקתק. אני ממש לא, אבל התחלתי להרגיש ככה, כי זה מרגיש לי כאילו אני יוצאת לדייטים כבר 100 שנה וכאילו מוטלת עלי קללה שלעולם זה לא יצליח לי.
לא משנה שאתמול חברה שלי אמרה לי כמעט את אותו הדבר באותם מילים, ועכשיו אני יודעת שיש לי עם מי ללכת לבנק הזרע אם אני מחליטה לעשות את זה.
הדבר היחיד שעוד מנע ממני לגשת לבנק הזרע הקרוב לביתי הוא העובדה שאני רוצה לנסוע לתאילנד לתקופה ארוכה, ואז חשבתי לעצמי אולי זה יפריע לי.
בקיצור, פגשתי את הבחור הזה, שהוא לכל הדעות חתיך הורס, ואין לי מושג איך זה שהוא עדיין לבד, והיה לנו ממש נחמד יחד.
לא משנה שאני לא יודעת אם אני רוצה אותו כי הוא בולט לטובה על רקע כל הלוזרים שיצאו איתי עד עכשיו, או כי הוא באמת נשמתי התאומה.
אבל גם לא אכפת לי.
העניין הוא שהוא לא יוזם שום צעד.
הוא אומר שהוא יתקשר ואני בסוף מוצאת את עצמי מתקשרת אליו, הוא אומר שנלך לאכול, ובסוף אני מוצאת את עצמי רומזת לו אחרי טיול ארוך לאורך הטיילת, שאני רעבה.
זה כאילו הוא לא רואה אותי באמת, אפילו אחרי שבועיים ארוכים של פגישות יומיות (שכמעט את כולם אני יזמתי).
ועכשיו אני מתחילה להרגיש שאולי אני עושה טעות- אולי אני עטה על קשר שבכלל לא אמור לקרות? אולי הוא ממשיך איתי כי אין לו את האומץ לומר לי לא, כמו שהוא לא לוקח יוזמה לגבי שום צעד אחר שהוא עושה.
והאם בכלל זה נכון שאני המחזרת פה בכל הקשר הזה?
אני יודעת שאומרים שאישה צריכה לדחוף קצת עניינים, ושלפעמים הגברים צריכים את התזכורת הזאת,
אבל זה גורם לי להרגיש נואשת.
אני נואשת, אבל אני לא רוצה שהוא יראה את זה או ירגיש את זה. וחוצמיזה, אין לי מושג, גם לא אחרי שבועיים שלמים, מה הוא מרגיש לגבי והאם הוא מרוצה מהקשר.
מצד שני, אם אני לא יעשה כלום, גם הוא לא יעשה כלום.
אז מה לעשות??
אני אסביר את עצמי:
לפני כמה שבועות פגשתי בחור מהצפון. הייתי אחרי תקופה אפלה וממושכת של יאוש מזוגיות אפשרית, וכבר התחלתי להאמין שאני לעולם לא אתחתן ושלעולם לא יהיו לי נישואים מאושרים. שקלתי בשיא הרצינות ללכת לעשות ילד לבד.
כבר לא היה אכפת לי שלא תהיה אהבה בחיי. אמרתי לעצמי שלפחות יהיה לי את התינוק שאני כל כך רוצה,
ואני אפילו לא אחפש גבר מזדמן כדי לעשות איתו ילד, אני פשוט ילך לבנק הזרע.
אם כבר- אז עד הסוף.
זה מצחיק, כי זה נשמע כאילו אני כבר בת 45 ועוד רגע השעון הביולוגי שלי מפסיק לתקתק. אני ממש לא, אבל התחלתי להרגיש ככה, כי זה מרגיש לי כאילו אני יוצאת לדייטים כבר 100 שנה וכאילו מוטלת עלי קללה שלעולם זה לא יצליח לי.
לא משנה שאתמול חברה שלי אמרה לי כמעט את אותו הדבר באותם מילים, ועכשיו אני יודעת שיש לי עם מי ללכת לבנק הזרע אם אני מחליטה לעשות את זה.
הדבר היחיד שעוד מנע ממני לגשת לבנק הזרע הקרוב לביתי הוא העובדה שאני רוצה לנסוע לתאילנד לתקופה ארוכה, ואז חשבתי לעצמי אולי זה יפריע לי.
בקיצור, פגשתי את הבחור הזה, שהוא לכל הדעות חתיך הורס, ואין לי מושג איך זה שהוא עדיין לבד, והיה לנו ממש נחמד יחד.
לא משנה שאני לא יודעת אם אני רוצה אותו כי הוא בולט לטובה על רקע כל הלוזרים שיצאו איתי עד עכשיו, או כי הוא באמת נשמתי התאומה.
אבל גם לא אכפת לי.
העניין הוא שהוא לא יוזם שום צעד.
הוא אומר שהוא יתקשר ואני בסוף מוצאת את עצמי מתקשרת אליו, הוא אומר שנלך לאכול, ובסוף אני מוצאת את עצמי רומזת לו אחרי טיול ארוך לאורך הטיילת, שאני רעבה.
זה כאילו הוא לא רואה אותי באמת, אפילו אחרי שבועיים ארוכים של פגישות יומיות (שכמעט את כולם אני יזמתי).
ועכשיו אני מתחילה להרגיש שאולי אני עושה טעות- אולי אני עטה על קשר שבכלל לא אמור לקרות? אולי הוא ממשיך איתי כי אין לו את האומץ לומר לי לא, כמו שהוא לא לוקח יוזמה לגבי שום צעד אחר שהוא עושה.
והאם בכלל זה נכון שאני המחזרת פה בכל הקשר הזה?
אני יודעת שאומרים שאישה צריכה לדחוף קצת עניינים, ושלפעמים הגברים צריכים את התזכורת הזאת,
אבל זה גורם לי להרגיש נואשת.
אני נואשת, אבל אני לא רוצה שהוא יראה את זה או ירגיש את זה. וחוצמיזה, אין לי מושג, גם לא אחרי שבועיים שלמים, מה הוא מרגיש לגבי והאם הוא מרוצה מהקשר.
מצד שני, אם אני לא יעשה כלום, גם הוא לא יעשה כלום.
אז מה לעשות??
אשמח להציע את נקודת מבטי -
השבמחקאני רווקה בת 42. אני כבר שנתיים או שלוש ללא זוגיות. גם אני יצאתי כבר לאיזה 100 דייטים. גם אני בשלב בו אני מתחילה להאמין שאולי לי זה לא נועד לקרות. למזלי, אין בי את התשוקה לתינוקות...
אבל אני לא מגדירה את עצמי כנואשת. אולי זה ההבדל ביננו.
את שואלת האם אישה צריכה לחזר אחרי גבר? אני חושבת שאישה צריכה להתמקד בלתת לגבר חיזוקים, לכוון אותו, להניע אותו לפעולה. וזה בהכרח אומר שצריך להשאיר לו מקום ליזום, ולעודד אותו במידת הצורך.
יש תיאוריה מאד יפה שנקראת תיאוריית המשבצות. לפי התיאוריה הזו במערכת יחסים זוגית, כשאחד מבני הזוג תופס משבצת, תפקיד כלשהו, השני נאלץ למלא את המשבצת שנותרה. האחד מטפל, השני מטופל. האחד יותר אימפולסיבי, השני יותר שקול ומחושב, האחד מארגן ודוחף, השני יותר תלוי או פסיבי.
במקרה שתיארת, את כל הזמן יוזמת והוא נענה; את מחזרת והוא נעתר. השתמשת בביטוי "עטה על קשר". ציינת שבועיים ארוכים של פגישות יומיות (שכמעט את כולן את יזמת). זה לא פשוט - אחרי שרגילים לחיות לבד. אולי גם הוא לא בטוח עדיין אם את בולטת לטובה בביצה או שמא את החצי השני שלו.
אולי כדאי לך לפנות את משבצת היוזמת והדוחפת ולאפשר לו להיכנס אליה. אולי כדאי לך להקשיב לקצב שלו, לצרכים שלו, לחלומות שלו...
ואם הוא לא ייכנס אליה - דברי אתו. תתקשרי לו איך את מרגישה. כשאחותי התחילה לצאת עם בעלה - כל הזמן הוא היה מעיר הערות סקסיסטיות על נשים יפות שהיו בסביבה. זה מאד ערער לה את הביטחון אבל היא דיברה אתו והיא הסבירה לה מה זה עושה לה. ואז הוא אמר לה שהיא כל כך יפה בעיניו, שהוא הרגיש קצת חסר ביטחון ורצה לצאת "גבר" בעיניה. ושם זה נפסק. הם נשואים באושר כבר יותר מעשר שנים :)
בהצלחה !
תודה Yaelo על תגובתך. אני מסכימה מאד עם העצה שהצגת לגבי חיזוקים ועידוד יחד עם השארת מקום ליוזמה גברית. כותבת הקטע הזה על חיזור נשי מבקשת למסור שהיא מאמצת בזכותך את מטפאורת המשבצות :)
השבמחקומה שהכי חשוב זה אכן לדבר איתו ולחלק את התחושות וההיסוסים. ולהקשיב לצד השני.
מאחלת גם לך הצלחה רבה במציאת זוגיות נכונה, ובכלל.
רחלי
מביאה כאן את זווית מבטה של אלינור פרארה כפי שכתבה בפייסבוק:
השבמחקמהסיפור של הבחורה נראה שהיא עושה יותר מידי מאמצים כי היא לחוצה להתחתן, ולא נראה שמושא אהבתה מעוניין בה כל כך. היא גם די אמרה שהיא מתפשרת... אז היא מחזרת ללא הפסקה אחרי בחור שלא ממש מוצא חן בעיניה - בשביל מה? רק בשביל הטבעת? זה בכל אופן הרושם שקיבלתי מהכתוב.
נשאלתי בפייסבוק מה היתה עצתי לכותבת פוסט זה, וזו הייתה תשובתי לכך:
השבמחקאת עצתי שלחתי לה אישית - המכתב שלה כלל עוד כמה נושאים שהיא רצתה להשאיר בינינו. מה שאני כן יכולה לומר הוא שמצד אחד, אני תומכת נלהבת של חלוקת התפקידים המסורתית בענייני חיזור. אני מאמינה שתפקידם של גברים לחזר, ותפקידן של נשים לאפשר להם לעשות את זה ולהרשות לעצמן להיות נשים. הבעיה היא שעם הבוטות והדים מוקצנים של פמיניזם, לא כולן מאפשרות לזה לקרות, מה שיוצר יותר צורך בחיזור נשי. לכן, מצד שני, אני לא רואה פסול בחיזור נשי כשזה נעשה בטאקט ובלי לאבד את הכבוד העצמי. במקרה של הבחורה הזאת, יש כאן עוד כמה גורמים שנכנסו למשוואה ולכן זה משחק עדין יותר בן הצורך בחיזור לבין הרצון ליזום...
בעולמנו ישנם חוקים! במידה ןאנחנו עובדים בהלימה עם החוקים הללו התוצאה נעימה ובמידה ולא ... התוצאה בהחלט לא נעימה. לדוגמא : חוק המשיכה = חוק הכבידה לכן אם אחזיק אבן בידי ואפתח את כף היד, האבן תמיד תיפול למטה ולא תעלה למעלה.חוק המשיכה הוא תת חוק של חוק התנודה שאומר שהכל אנרגיה, ושום דבר לא סטטי.לאור יש אנרגיה וגם לקול וגם תשוקה זו אנרגיה וגם כסף. ואנחנו מושכים לחיינו מה שאנחנו רוצים באמת. צריך ללמוד איך עובד חוק המשיכה כדי לדעת איך להפעיל אותו לטובתך.
השבמחק