23.9.2009
רציתי רק לומר לך שאתה רכרוכי. לא, רציתי לצעוק לך את זה בפרצוף,
לתפוס בשתי ידי את הכתפיים שלך ולטלטל אותך חזק - אולי זה יעורר אותך משרעפי
הלוזריות חסרת האונים שלך.
זה לא מצב רוח- זה מה שאתה במהותך- חסר חוט שדרה, חסר אמירה, הולך עם
הזרם ולא עוצר לרגע לחשוב מי אתה ומה אתה.
ולעזאזל, למה אין לך את האומץ להיות גבר. ליזום, לנהל, או פשוט לקחת
פיקוד על הקשר בינינו, ולא להתבייש לומר לי שאני יפה, או שטוב לך.
אתה מתנהג כמו פודל וככה אף אחד לא רואה את האישיות שלך. ואתה יודע
למה זה מרתיח אותי? כי פגשתי עוד הרבה יצורים כאלו ממין זכר שבושה אפילו לקרוא להם
גברים. איך אני ארגיש אישה אם אין לי את הקונטרה של גבר?
הרי בגלל שאתה לא גבר- אני מוצאת את עצמי גם האישה וגם הגבר במערכת
היחסים הזאת. וגם – המטפלת או המאמנת שלך. אני צריכה לחייך אליך כל הזמן, לעודד
אותך, לנפח לך את האגו, כדי לראות לאחר מאמצים מפרכים שאתה זוקף קצת את גבך
הרכרוכי ומתחיל להרגיש קצת גבר. אני רואה את סומק הטסטוסטרון פושט בלחייך ואז לרגע
אחד קטן אני מרגישה את ההגנה הגברית שאתה משדר לרגע חולף ופורח.
לרגע אחד בלבד אני מרגישה עם גבר.
אז אתה בטח שואל את עצמך למה אני לא קמה והולכת? יותר נכון, אני שואלת
את עצמי- אתה בטח לא ממש חושב בעצמך.
הסיבה היא שהפסקתי להאמין שקיימים גברים כמו שאני רוצה. מרוב רכרוכיים
חסרי חוליות התחלתי להטיל ספק בקיומם של גברים אמיתיים. התחלתי לחשוב שאולי
הפנטזיות שלי אינן מציאותיות, וכדאי לי להסתגל למציאות אם אני רוצה זוגיות.
אבל אני יודעת שאני לעולם לא אהיה מסוגלת לחיות עם אדם חסר אישיות
כמוך! יום אחד אני אמצא שוב את הכוחות להאמין בפנטזיות ואז אני אקום ואלך, כי נמאס
לי מאוזלת היד הזאת!!!!! פשוט נמאס!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה