סומק חינני התפשט במעלה פניה של
רונית כל אימת שנכנסתי לחדר. עבדנו יחד מזה כחודש, וניכר היה שהיא מחבבת אותי
במקרה הפשוט, וקרועה לי על הצורה במקרה הפחות קל. גם אני חיבבתי את עלמת החן
החייכנית הזו, אך העובדה שמאכל השבת המועדף בביתה היה קותלי חזיר בשמנת, די צינן
את ניצני מחשבתי בכל הקשור לזוגיות אפשרית איתה.
אלא שלגורל היו אי אלו השגות על
דעתי, ומכיוון שהוא חזק ומנוסה יותר ממני, הוא ניצח, ובגדול. אופטימיות נערית
השלובה בביטחון אין קץ לשנות את העולם הניעה אותי לתת צ' אנס
לאהבה כנגד כל הסיכויים. הגלים התנפצו בזעף אל חוף ימה של תל אביב, כשבישרתי
לה, לאחר לבטים קולניים מרובים, שאני בעניין. עדינותה וביישנותה לא עמדו לה כאשר
זינקה עליי מרוגשת, דוחה על הסף כל טענה של שמירת נגיעה מצידי, ושאר סוגיות
המעסיקות ילדים דתיים בין הגילאים 21 עד 21 וחצי, או עד החברה הראשונה. מה שבא
קודם.
היו אלו ימים קסומים. נהנינו,
צחקנו, היה יופי. אפילו אמא שלה התגייסה להצלחת האיחוד, תוך שהיא טורחת להרגיע
אותי שהיא שוטפת את הצלחת של הבייקון לפני שהיא מגישה לי עליה עוגה. נרגעתי.
"אנחנו צריכים לדבר"
רונית בישרה לי כמחווה לציון חודשיים של קשר הדדי ופורה, ואני, שבתגובה לקחתי אותה
למצפה הכי רומנטי במישור החוף, למען תיטיב לומר בבהירות את דבריה האוהבים
והמפרגנים לבטח, מצאתי את עצמי להפתעתי נתמך באנשים טובים ע"מ לרדת ממנו
היישר לחלקת האדמה הראשונה שתסכים להכיל אותי בתוכה לנצח, בלי כל הבירוקרטיה של
חברה קדישא.
"זה לא אתה זה אני" ו
"אתה מקסים, אבל אני בבלבלות היסטריות" היו רק שתיים מקלישאות הפרידה
שנשמעו באותה שיחה נוראה. "אתה לא מבין, היה לי חבר לפני שלוש שנים, זה נגמר
והייתי בטוחה, בטוחה, בטוחה שזה מאחורי, ואז אתה הגעת, והייתי משוכנעת שלעולם לא
אשיג אותך, אבל השגתי. והיה מקסים, וצחקתי, והתרגשתי, אבל משהו בתוכי לא שקט.משהו
בתוכי כואב. אני לא יכולה יותר".
"מההההההההה?! את נורמאלית? גם לי
הייתה חברה לפני 16 שנים, קראו לה שושי הגננת ולא הייתי עוזב את הבית בטרם ערכתי
סיבוב הגון על האפטר שייב של אבא, שחשב מצידו שיש בבית גנבים, למענה. אז מה? בגלל
זה לא המשכתי הלאה כשזה נגמר? לא היה לנו נחמד למרות שיברון ליבי ארוך השנים? מה
מודחק? מה אהבה נכזבת? מה זה חשבתי? מה זה לא יכולה להתגבר? תיחנקי! ".
בכך
נחתם הקשר הראשון בחיי ועימו אותו תום נעורים שקינן בי, ואשר לא ישוב עוד לעולם.
ואם תשאלו, מדוע חודש לאחר מכן היא התקשרה ואמרה שעשתה טעות, וחודשיים לאחר מכן
החליטה ש"אנחנו צריכים לדבר", אני אפילו לא אנסה להסביר. אני רק אומר
שרונית היא מהבחורות הפחות מתוסבכות שאי פעם הכרתי. משבגרתי מעט, ומשהצטבר לו
הניסיון, עולם שלם של קונפליקטים ותסבוכים נגלה לפני, והבנתי שמה שחוויתי איתה היה
רק קצה הקרחון. "אוהבת אבל רוצה להיפרד", "מאושרת אבל צריכה
ספייס", "מתגעגעת בטירוף" אבל עדיין מעדיפה SALE בקניון עם חברה, "אתה לא אוהב אותי
מספיק " למרות שכבר לא נשארו פרחים בחנות, ובטח שלא כסף אצלי בחשבון.
מה הולך
פה לעזאזל?!
אנו חיים בעולם מורכב. לא כל
הדברים מתרחשים כפי שהיינו רוצים, לעתים אף בחוסר עקביות מוחלט, ורבים מהם כלל
אינם תלויים בנו: הבטחת לילד אופניים אבל לא נכנסה משכורת. הכרת בחור חמוד אבל
גילית שאת לא מתגעגעת כשהוא במילואים. אתה יוצא עם בחורה חדשה ומבטיחה אך עדיין
קשור לאקסית. את שומרת נגיעה אבל הוא כ"כ מתוק! מכיוון שזוהי מציאות עולמנו,
הדרך להתמודד איתה היא לגבש תפיסת עולם מורכבת ובעלת עקרונות מנחים, מוסריים
כתועלתניים, בה לכל רכיב, שכלתני כרגשי יש מקום מסודר, כך שגם במצב של קונפליקטים
נדע כיצד לנהוג, מה לתעדף וממה להתעלם.
לצורך דוגמא, אם אינך פנוי רגשית להמשיך
הלאה, עדכן בכך את בת זוגך החדשה, ותן לה להחליט אם ברצונה לעבור את תהליך
ההתאוששות לצידך או שמא תבחר לוותר עליך ולהמשיך הלאה, אך אל תתנסה על חשבון
תקוותיה ורגשותיה. זַהו את המורכבות בעודה באיבה ותנו לה מענה הוגן, בטרם תתפתח
לתסבוך של ממש. מעל הכל, ובכל תחום, יש לזכור כי אין אנו חיים לבד בעולם, וכי כל
החלטה שכזו, שומה עליה להתקבל תוך התחשבות נאותה בזולת, ברגשותיו ובצרכיו.
המתוסבך(ת) הוא אותו אחד שלא השכיל לערוך את מערכת העקרונות הנ"ל מבעוד יום,
ולכן כאשר נתקל הוא במצבים מורכבים או סותרים, הוא הולך לאיבוד, מזגזג, יוצא עם
מישהי אחת אבל רוצה מישהי אחרת, צוחק בערב ובוכה בלילה, מספר סיפורים מפה ועד
קזבלנקה, פוגע בסביבה ובעיקר סובל. ואם נכון הדבר לכל מסגרת אנושית, עבודה
כלימודים, אזרחות כצבא, נכון הדבר שבעתיים בעולם הרגשות.
לא עשית שם סדר?
או
שאלוהים ישלח לך את בן זוגך ביום שימלאו לך 18 ואז ניצלת, או שיהיה בהצלחה לך,
להורייך ולחברותייך. אה, ונא להכין 100 דולר לפגישה, כפול 5 שנים לטובתו של
הפסיכולוג ה"מדהים" שחברתך המתוסבכת פגשה במסיבת קוקטייל בעבודה. הוא
היחיד כאן שלא צריך לדאוג לו.
סדר בעולם מורכב הוא ההבדל בין
הנאה לכאב, בין מורכב למתוסבך, בין צחוק לבכי, בין אקמול לפרוזאק ובין אושר גדול
לאומללות אין קץ. לא מאמינים? לכו לבית העלמין של רחובות, חלקת המתאבדים, וחפשו
מצבה ועליה רק מילה אחת: ' רונית' . מזעזע? חכו שתשמעו את הסיפור של שירה...
עת קיבלתי את הסיפור להלן, פרי עטו של אילן הראל (אישר לפרסם בציון שמו), גיליתי גיליון קטן ושנון הקרוי "דייטולוגיה". הגיליון, שהופץ באופן מקוון על ידי ארגון ספידייטינג דתי - רואים 6/6, נערך בזמנו על ידי חברת הכנסת כיום, ציפי חוטובלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה